הקדמה! בפרק הקודם, הגבירה מציעה לניקי עיסקה, אבל ניקי לא יודעת מה עליה לעשות. בגלל שאין לה ברירה, היא מסכימה.
פרק 14! השיחרור המוזר
"כל מה שעלייך לעשות, הוא לקחת את הספריי שרוי ייתן לך, ולהשפריץ על החומה של גודלנדיה. זה הכל."
"ומה יקרה אז?" שאלה ניקי. היא הייתה מבולבלת. "זה הכל?"
"הו, כן. תחזרי לכאן, ואני אשחרר אותך וחבריך מיד לבתיכם, באותו הרגע. אני נשבעת," הגבירה הרימה את ידה השמאלית, והניחה את הימנית על חזה, במקום שבו נמצא הלב. ניקי נשבעה גם היא, אבל בחשד קל.
רוי ניגש אליה ונתן לה בקבוקון לבן של ספריי. נדף ממנו ריח קלוש של... חומר-הדברה או משהו?
"לכי ותרססי את החומה," פקדה הגבירה בחיוך תמים. ניקי יצאה בבילבול מהחדר. היא התקדמה במיסדרונות הארמון, ואיש לא עצר אותה, כאילו ידעו כולם, שהיא הולכת בפקודת הגבירה.
ניקי יצאה החוצה וחצתה את הגן המטופח של הגבירה. היא נעמדה מול החומה שבין שתי הממלכות.
'מה יקרה? מה יקרה, אם אני ארסס את החומה בדבר המוזר הזה?' שאלה ניקי את עצמה. אבל למען בנג'מין, היא הייתה מוכנה לעשות כל דבר. ניקי נשמה עמוק, וריססה את החומה בעיניים עצומות. לא נשמע דבר, ולכן היא פקחה את עינייה בזהירות.
דבר לא קרה. או כך, לפחות, זה היה נראה. החומה לא התפוצצה, לא זזה, לא התפוררה, לא קמה לתחייה- ואפילו את הצבע היא לא שינתה. הכל נראה רגיל. ניקי משכה בכתפיה. היא ביצעה את חלקה בעיסקה.
ניקי חזרה שוב לחדר הכס. היא נעמדה מול הגבירה, וזרקה את הבקבוק הריק של הספריי על הריצפה הקרה.
"עשיתי את מה שביקשת." קולה של ניקי היה נוקשה. "ועכשיו, שחררי את חבריי." האמת- ניקי הייתה בטוחה, שעכשיו הגבירה תפרוץ בצחוק גדול ותכלא גם אותה, או משהו כזה. אבל להפתעתה, הגבירה רק חייכה בערמומיות, וניפנפה בידה. הכלוב, בו היו כלואים חבריה, פשוט נמס.
ולפני שניקי הספיקה לומר אפילו מילה, הכל השחיר סביבה, ואז היא מצאה את עצמה, ביחד עם חבריה, ליד הכביש, שבו רוי עיתק אותם ליקום הקסום.
רוזי קמה על רגליה במהירות. "ניקי, לא היית צריכה לעשות את זה!" היא קראה בדאגה.
"למה?" שאלה ניקי.
"אולי זה יישמע מוזר, אבל אני יודעת מה יכול לגרום הנוזל הזה. פשוט יודעת!" קראה רוזי, ושערה הבלונדיני התבדר סביבה.
סוף הפרק!
נקודה למחשבה: מה, לדעתכם, גרם אותו נוזל לחומה? איך רוזי ידעה זאת? ומה עומד לקרות?






















